<h1>ראבי"ה סימן תקל"א</h1>
<h2>דף עג:</h2>
יום הכיפורים אסור באכילה ובשתיה ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ותשמיש המטה, והם כנגד חמשה עינוים שבתורה, ושתיה בכלל אכילה. ואם לא התענה חייב כרת. ושיעור אכילת כרת ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה, והשותה מלא לוגמא. ולא מחייב כרת בין האוכל ובין העושה מלאכה אלא מכניסת יום הכיפורים ואילך ולא אתוספת דכתיב [ויקרא כ"ג] בעצם היום הזה על עצומו של יום עונש כרת והוא הדין במלאכה.
<h2>דף עד.</h2>
תנו רבנן אף על פי שאמרו אסור בכולם לא אמרו אלא כבחצי שיעור אבל בכשיעור ענוש כרת ואין ענוש כרת אלא האוכל ושותה ועושה מלאכה בלבד. מלאכה כתיב ביה כרת, אכילה ושתיה נמי דכתיב בה עינוי, וכתיב והאבדתי וכו' מעינוי דאית ביה איבוד נפש הוא דחייב כרת, הנך לא. והכי הילכתא. איתמר חצי שיעור רבי יוחנן אומר אסור מן התורה וריש לקיש אמר מותר, ומיהו מדרבנן אסור. ופסק בהלכות גדולות דהילכתא כרבי יוחנן [דהלכה כרבי יוחנן] לגבי דריש לקיש בכל דוכתא בר מתלת מילי כדאיתא בריש פרק החולץ [ל"ו ע"א] ואמרינן [ב]פרק (ד)גיד [הנשה] [צ"ח ע"א] ההוא כי פליגא זיתא דתרבאה דנפיל בדוקלא דבושרא סבר מר בר רב אשי לשיעוריה בתלתין פלגי זיתא אמר ליה אבוהו לא אמרינן לא תזלזל בשיעורין דרבנן ועוד האמר רבי יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה. ומסקנא שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני.
<h2>דף עז:</h2>
ברחיצה תניא אסור לרחוץ מקצת גופו ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש. והוא הדין לגדולים או לקטנים שרי לרחוץ.
תנא דבי מנשה אשה מדיחה ידה אחת במים ונותנת פת לבנה קטן, והתירו זה משום שיבתא.
תניא הרי שהיה הולך להקביל פני רבו או פני אביו או פני מי שהיה גדול ממנו עובר עד צוארו במים ואינו חושש, ובלבד שלא יוציא ידיו מתחת חלוקו. ודוקא עד צוארו אבל מעבר הוא אסור. ובסיכה לא מבעיא כל גופו אלא אפילו אצבעו קטנה אסור לסוך, ואם היה חולה או שיש לו חטטין בראשו מותר.
<h2>דף עח.</h2>
ואסור לישב על גבי טינא (של) מטפחת שהיא טופח על מנת להטפיח. ומותר להצטנן בפירות רב יהודה מצטנין בקרא. אמר רבא כסא דכספא מליא אסור חסר שרי דפחרא אידי ואידי אסור משום דשחול. ורב אשי אוסר נמי בכסא דכספא דאתי לאיזדרבוי.
<h2>דף עח:</h2>
בנעילת הסנדל אמר שמואל כל מחמת סכנת עקרב מותר, והוא הדין שאר סכנה וצער. אביי (הוה) נפיק בדהוצי רבא נפיק בדיקולי רבה בר רב הונא כריך סודריה על כרעיה ונפק. אבל מנעול אפילו לאיש המעונג אסור. ובפרק בני העיר גרסינן בירושלמי [פ"ג ה"ב] אנטונינוס ראו אותו יוצא במנעל פחות ביום הכיפורים, ובעי לאתויי ראיה דלא אתגייר, ומשני מה את שמע מינה אפילו יראי שמים יוצאים בכך.
תינוקת מותרין באכילה ובשתיה וסיכה ורחיצה אבל לא בנעילת הסנדל ומנעל, דחשדי לגדולים שהנעילום היום שאילו הנעילום מאתמול לא ישנו בהם שסכנה הוא, כדשמואל דאמר האי מאן דבעי דליטעים טעמא דמתותא ליגני כי סיים מסנאי, ותו דכל מידי דהוא רביתה דינוקא כגון אכילה ושתיה לא גזרו ביה רבנן אבל נעילת סנדל לאו היינו רביתהו. והמלך והכלה ירחצו את פניהם, מלך דכתיב [ישעיה ל"ג] מלך ביפיו וגו', כלה כדי שלא תתגנה על בעלה. ושלשים יום הוא דשרי לה, כדאמרינן ואין מונעין מן הכלה תכשיטיה כל שלשים יום. החיה תנעול הסנדל, משום צינה.
<h2>דף פ.</h2>
תנו רבנן הכל לפי מה שהוא אדם קומץ מנחה ומלא חפניו [קטורת] והשותה מלא לוגמיו ביום הכיפורים, ופליגי בו בית שמאי ובית הלל, והלכתא כבית הלל, ומסקינן דאמדינן כל חד וחד בדנפשיה. וכן הלכה.
<h2>דף פ:</h2>
אמר ריש לקיש ציר שעל הירק מצטרף לככותבת ביום הכיפורים, ואף על גב דמשקה הוא דכיון דמתכשר ביה אוכלא כאוכלא דמי.
<h2>דף פא:</h2>
והאוכל אכילה גסה ביום הכיפורים וכן כס זנגבילא ביום הכיפורים פטור. ובמסכת תענית פירשתי לה. וכן אם הוא כס פלפלא. ומסקנא הא ברטיבתא הא ביבשתא אכל עלי קנים פטור לולבי גפנים חייב.
ולית הילכתא כרבי דאמר חומץ משיב את הנפש. והני מילי פורתא ובדלא מזיק ואפילו הכי הני מילי בדיעבד אבל לכתחלה לא.
<h2>דף פב.</h2>
התינוקות מחנכים אותם סמוך לפירקן, להתענות לשעות, להסירן מהרגילם, שלא הורגלו להתענות, אבל בדבר שלא הורגלו בבית אביהן לאכול לא קפדי, כגון קטן אוכל נבלות שאין בית דין מצוין להפרישו. וכן קבלתי מרבותי. ואסיקנא בחולה שנה לפני פרקו, בריא שנתים לפני פרקו. וכן [בת] עשר ואחת עשרה מחנכים אותה לשעות, בת שתים עשרה ובן שלש עשרה משלימין מן התורה. ואיזה חינוך היה רגיל לאכול בשתי שעות מאכילין אותו לשלש, בשלש מאכילין אותו בארבע.
והלכתא כרבי יוחנן דתינוקת בן שתים עשרה שנה משלימין מדאורייתא.
וחולה מאכילין אותו על פי עצמו עד שיאמר די, או על פי בקיאים, דכתיב [ויקרא י"ח] וחי בהם ולא שימות בהם. תניא מעוברת שהריחה בשר הקודש או בשר חזיר תוחבים לה (ב)כוש ברוטב ומניחים לה על פיה אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה שומן עצמו. [ע"ב] ההיא עוברה דארחא דאתי לקמיה דרבי ינאי אמר להו זילו לחושו לה לאודנא דיומא דכיפורי הוא לחושי לה ואלחישה קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך נפיק מינה רבי יוחנן, ואידך הוי דלא אלחישה וקרא עליה זורו רשעים מבטן ונפיק מינה שבתאי אצר פירי.
<h2>דף פג.</h2>
[חולה אומר צריך ורופא אומר אינו צריך שומעין לרופא וכן חולה אומר אינו צריך ורופא אומר צריך שומעין לרופא. וכן פסק בהלכות גדולות]. ואית מרברבתא דפסקי חולה אומר צריך ורופא אומר אין צריך לב יודע מרת נפשו. חולה אומר אינו צריך ורופא אומר צריך שומעין לרופא תונבא בעלמא הוא דנקיט ליה. וכן הגירסא בההיא דרבי ינאי ובספרים שלנו כתוב כן. רופא אחד אומר צריך ושנים אומרים אינו צריך אין דבריו של אחד במקום שנים. וכן שנים או שלשה במקום ארבעה. ואם רופא אחד אומר צריך ורופא אחד אמר אינו צריך הוי ספק נפשות ומאכילין אותו.
אמר רבא חולה שאמדוהו לגרוגרת אחת ורצו עשרה בני אדם והביאו עשר גרוגרות בבת אחת כולם פטורים ואפילו בזה אחר זה ואפילו קדם והבריא בראשונה. ואם יש שנים בשני עוקצין ושלשה בעוקץ אחד, מביא שלשה שמעוקץ אחד מפני שממעטין בבצירה. מי שאחזו בולמס מאכילין אותו דברים טמאים עד שיאורו עיניו, ומנא ידעינן, משיבחין בין טוב לרע בטעמא. ומאכילין אותו דבש וכל מיני מתיקה, שהמתוק מאיר את העינים. ואליה בדבש וסולת נקיה בדבש וקמחא דשערי בדבש מעלי ליה. מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ורבי מתיא בן חרש מתיר. ועוד אמר רבי מתיא בן חרש החושש בפיו מטילין לו סם בשבת מפני שהוא ספק נפשות וספק נפשות להקל.
תנו רבנן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל קל וכו'. נראה לי דשמעינן מינה דהא דאמרינן הזריז הרי זה משובח כגון שצריך מתון קצת לגוים, אבל אם אפשר כך במהרה לגוים כמו בישראל יעשה על ידי גוים. ואם היתה צריכה ליין לחמם לה בשבת ולהניח על גבי גחלים לוחשות וליחתות, קרוב הדבר בעיני שמוטב שימלא ישראל הפך יין והגויה תניחנו על האש, ואפילו אם תהיה מנסכתו, יין נסך דרבנן וחילול שבת דאורייתא. ותניא מאכילין אותו הקל קל וכן בחולה. חזרתי ועיינתי בסימן אלף ופ"ג.
<h2>דף פד:</h2>
וכן מחמין חמין לחולה להשקותו בשבת וכן להבריאתו ואין אומרים נמתין לו עד שיבריא אלא מחמין לו מיד וספיקו דוחה שבת ולא ספק שבת זו אלא ספק שבת אחרת ואין אומרים יעשו דברים אלו על ידי גוים ועל ידי קטנים אלא אפילו על ידי גדולי ישראל, וכל ספק נפשות להקל לפקח את הגל ואפילו ספק גוי ספק ישראל ואפילו לחיי שעה. והזריז הרי זה משובח, ואין צריך ליטול רשות מבית דין וכן אם ננעל הדלת בפני תינוק נכנס אחריו ושוברו משום דמבעית.
<h2>דף פה:</h2>
האומר אחטא ואשוב [אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא ויום הכיפורים מכפר] אין יום הכיפורים מכפר. תניא רבי אומר כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכיפורים מכפר חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפיר ברית בבשר שאם עשה תשובה יום הכיפורים מכפר ואם לאו אין יום הכיפורים מכפר. ובפרק קמא דשבועות [י"ג ע"ב] פריך לרבי כרת דיומא מי לית ליה לרבי, ומשני דאכל סמוך לשקיעות החמה דלא הוה ליה (שעות) [שהות] לכפורי ליה, אי נמי דחנקתיה אומצא כד אכיל ומית. תניא חומר בשעיר מביום הכיפורים שהשעיר מכפר מיד ויום הכיפורים משחשיכה. ירושלמי [ה"ז] תני יום מיתה כיום תשובה, שמואל אמר ההוא דחטא לחבריה צריך למימר ליה סרחית עלך. ומסקנא במה דברים אמורים בשאר כל עבירות אבל המוציא שם רע על חבירו אין לו מחילה עולמית. ונהגו אבותי [ואמרו] שתקנות קדמונים וחרם שלא להוציא שם רע על המתים שהם שוכני עפר. ורבים תמהו מה ראו על ככה. ודבר ריק הוא מהם, כי כיוונו לאגדה דרבי תנחומא בפרשת ואתחנן [סימן ו'] אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם כל הכעס הזה עלי למה וכו' עד חטאת בששה עונות אמרת שלח נא ביד תשלח. ומאז באתי וגו' [לא ה' שלחני] אם בריאה יברא וגו'. שמעו נא המורים וגו' [ו]הנה קמתם תחת [אבותיכם תרבות אנשים חטאים] אברהם יצחק ויעקב חטאים היו שאמרת לבניהם כך, אמר לפניו ממך למדתי שאמרת את מחתות החטאים האלה, אמר לו אני אמרתי בנפשותם ולא באבותם וכו'.
<h2>דף פו:</h2>
תני עבירות שהתודה עליהם ביום הכיפורים שעבר אינו צריך שיתוודה עליהם ביום הכיפורים הבא ואם קרה כן עליו הכתוב אומר [משלי כ"ו] ככלב שב על קיאו וגו'. תני רבי אליעזר הרי זה זריז ונשכר שנאמר [תהלים נ"א] כי פשעי אני אדע וגו' מאי מקיים רבי אליעזר ככלב שב על קיאו בשונה באותה עבירה ומה מקיימי רבנן וחטאתי נגדי תמיד שלא יהיה בעיניו כמי שלא עשאן אלא כמי שעשאן ונמחול לו. תניא צריך לפרוט כל מעשיו דברי רבי יהודה בן בתירה רבי עקיבא אומר אין צריך לפרוט מאי טעמא דרבי יהודה בן בתירה דכתיב [שמות ל"ב] אנא חטא העם הזה וגו'. אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים [ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר [יחזקאל ל"ו] וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר [ירמיה י"ז] מקוה ישראל ה' וגו' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל].
<h2>דף פז:</h2>
וכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכיפורים.
ובירושלמי ברכות [פ"ג ה"ד] ובפרק [ראשון ד]תענית [ה"ו] רבי יהושע בן לוי אמר אין קרי אלא מתשמיש המטה רבי חונה אמר אפילו ראה עצמו ניאות בחלום, הוין בעין מימר ובלבד מאשה רבי יונה ורבי יוסי תרוויהון אמרין ואפילו מדברים. תמן תנינין יום הכיפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה וכו' עד ובתשמיש המטה ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים ולית הדא פליגי על דרבי יהושע בן לוי דרבי יהושע בן לוי אמר אין קרי אלא מתשמיש המטה, פתר לה כששימש [מטתו] מבעוד יום ושכח ולא טבל. והתני מעשה ברבי יוסי בן חלפתא שראו אותו טובל בצנעא ביום הכיפורים אית לך מימר על אותו גוף קדש בשוכח.
והרואה קרי ביום הכיפורים אם שפשף מבערב יורד וטובל. ומצוה לשפשף. ורבנו תם השיב שאסור לטבול ביום הכיפורים כדי להתפלל בנקיות, דהא דאמר רבי יוסי בסוף יומא דטובל כל היום כולו, היינו למאן דאמר טבילה בזמנה מצוה, אבל הכא אפשר מאתמול. תדע דהא [תנא קמא דרבי יוסי] סבר מן המנחה ולמעלה אינו יכול לטבול, הואיל ואינו צורך תפלה משהינן ליה עד למחר, ועד המנחה נמי לא שרי אלא לבעל קרי, ואנן דנהגין כל השנה בין בתפלה ובין בדברי תורה כרבי יהודה בן בתירא דידן אינו מצוה. ותו דקיימא לן דטבילה בזמנה אינה מצוה, אף על גב שבית הלל סבירא להו טבילה בזמנה מצוה בפרק המפלת [ל' ע"א], הרי מעשים בכל יום שאין הנשים טובלות לסוף שבעה מיום ראייתה, אף על פי שמן התורה אז זמנן לטבול, ושוב היה להן למנות שבעה נקיים מחומרא דרבי זירא ושוב לטבול שנית, כדמשמע בהמפלת [שם] דמספיקא טובלת למאן דאמר טבילה בזמנה מצוה, הילכך אפילו לבעל קרי נמי אסור לטבול. ואף על פי שפירוש רבנו חננאל מחלק בין תפלה לדברי תורה, כדפרישית בפרק מי שמתו, ומחמירינן, הני מילי בשאר ימות השנה, אבל ביום הכיפורים אין להקל.
תנו רבנן הרואה קרי ביום הכיפורים עונותיו סדורין לו למחול. וידאג כל השנה כולה ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן עולם הבא. כי אתי רב דימי אמר אמרי במערבא מפיש חיי סגי ומסגי.
